תושבי גן יבנה כותבים: שמואל אגבר
21.04.22 / 11:57
הכירו את שמואל אגבר: "גר בגן יבנה מאז שנת 1983. אלמן, אב ל-4. רותם, סיון מעין ומור. רעייתי, אימא חיה נפטרה לפני שש שנים מסרטן. רותם נהרג לפני עשרים ושלוש שנים בתאונת אימונים בצבא.
עבדתי כארבעים ותשע שנים בחברת אלתא אשדוד. היום משמש כעורך אסופת הזיכרונות "שיח שכולים". הוצאתי שני ספרים והשלישי בעריכת גמר.
מתנדב עם תלמידים בבית הספר בן גוריון. הפקנו את העיתון הדיגיטאלי הראשון בישוב....ועוד."
שלוש תמונות / שמואל אגבר:
היא והוא אחזו בידית הנסיעה שבקרון הרכבת החשמלית, דהרה במהירות לתחנה האחרונה, לסיום המשמרת של עובדיה.
מידי פעם היא הייתה כאילו מאבדת את שיווי משקלה, נזרקת ונאחזת בו.
"למה את מתכוונת?
אני בא לבקר אותך מדי יום". הוא אמר לה פתאום.
הם המשיכו בשתיקתם, כדי לא להפריע לנוסעים האחרים בקרון.
אך, להפתעתם כולם כבר ירדו. הם נשארו האחרונים. הקרון היה ריק מאדם.
"האם זו שתיקה רועמת"? שמעה את עצמה אומרת חרישית.
****
תמונה ראשונה, צצה ועלתה בראשה. תמונה שבה הוא רוכן עליה, בכול כובד משקלו. מנגב את גופה העירום במטלית לחה. היא מתנשפת בכבדות. מחבקת אותו ופורצת בצחוק פרוע.
****
תמונה שנייה, היא יושבת לידו, מחובקת בזרועותיו, שפתיה נצמדות אל חזהו. ידיה נוגעות בו, מלטפות.
היא מרגישה עד כמה היא קרובה אליו, יותר מכל אדם אחר שהיה איתה לפניו.
התיישבה והתייצבה.
ידיה כרוכות סביבו. שפתיו מפסקות את שפתיה.
הסיטה את ראשה הצידה, לקחה אוויר ואמרה לו: "אתה צודק".
הוא נשק לה בראשה.
עמד ללכת.
"האם תשוב מחר שוב", "רק לכמה דקות באם תוכל"?. שאלה.
****
תמונה שלישית, התעוררה בתחושה שמלטפים את פניה. לא רצתה לפקוח את עיניה, שמה היא חולמת.
המשיכה לשכב בעיניים עצומות. משכה את הסדין מעל ראשה.
שכבה במחלקה האורטופדית לאחר שהחליקה בקרון הרכבת החשמלית. לא היה במי להיאחז, הוא לא היה איתה.
גבר בעל כף יד גדולה וריח של אלכוהול ליטף אותה. את גופה.
לפי נשימותיו והתנשפויותיו ידעה שזה הוא. אפילו בחשיכה ידעה להבחין בו.
הם שוחחו בלחש.
היא המתינה בנשימה עצורה. ידיו ליטפו את רגליה מתחת לשמיכה בחדר האישפוז.
הרגישה מאושרת.
אחז בידיה והצמיד אותם לחזהו.
"כל אחת אחרת הייתה יודעת מה לעשות עכשיו" חשב הוא. היא מאידך לא ידעה בדיוק מה לעשות.
"אני כמו תינוקת" אמרה לו.
מה עלי לעשות ברגע זה במיטת חוליי, כשרגלי הימנית מגובסת כולה בגבס. חשבה.
"כן אבל אני איתו".
"זה הכי חשוב", חשבה לעצמה.
הורידה את הסדין מעל ראשה, פקחה את עיניה, הוא היה שם לידה.
זה לא היה חלום...
אם גם אתם מעוניינים לפרסם את כתב ידכם, מוזמנים לפנות אלינו בכתובת המייל:
---------------------
יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ
--------------------
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן
