פרשת מטות-מסעי: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת השבוע מפי הרב דוד הכהן שליט"א: וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ: (במדבר לה. כה')

תורתנו תורת חיים היא, תורת הדרכה והכוונה. מכל פרשה ופסוק אפשר וצריך להפיק לקח נצחי.

בין עניני הפרשה פרשתנו עוסקת גם בעניינו של אדם הרוצח בשגגה שעונשו הוא גלות. כדי להציל את חייו מגואל הדם עליו לנוס אל אחת מערי המקלט הכתובים כאן בפרשה. כל עוד שלא נכנס לאחת מהערים הללו היה לו לחשוש לחייו מפני גואל הדם, ובאם הצליח להיכנס לאחת הערים הללו קודם שתפס אותו גואל הדם הרי שבכך הציל את חייו, וכל עוד נמצא הוא בתוך אחת הערים הללו, נאסר על גואל הדם לפגוע ברוצח.

עד מתי הוצרך הרוצח בשגגה לשהות שם? כותבת התורה - עד מות הכהן הגדול. ברגע שהכהן הגדול ימות כל הרוצחים בשגגה יכולים לשוב לעירם בבטחה.

הרוצח בשגגה שנס אל אחת מערי המקלט מנותק הוא ממשפחתו, מעבודתו, ומהסביבה הטבעית שלו. מובן איפוא שיתפלל שהכהן הגדול ימות ובכך יוכל לצאת מעיר המקלט חזרה לביתו.

אשר על כן אומרת המשנה במסכת מכות דף יא עמוד א' לפיכך אמותיהם של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, מביאות מזון ומיני מתיקה לרוצח בשגגה כדי שלא יתפלל על בנם הכהן הגדול שימות

ובאמת מה העניין בכך שאימותיהם של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. כלום בשביל מחיה וכסות אדם יוותר על חירותו ויסכים להמשיך לחיות בעיר מקלט?

מלבד זאת הרוצח בשגגה אף על פי שרצח בשגגה, אבל ידוע שמגלגלין חובה על ידי חייב, אז מה כחה של תפילתו של רוצח נגד כהן גדול?

שאלה נוספת.  

כתוב בדברי חז"ל על כהן גדול, שמגיע לרגע היחיד ומיוחד ביום הכיפורים בו הוא נכנס לבית קודשי הקודשים. והנה ברגע שבו הוא יוצא משם יש לו זמן קצר, שבו הוא מתפלל אל הקב"ה. ומה הוא אומר בתפילתו: "שלא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים"... שלא תשמע תפילת עוברי דרכים שמבקשים על הפסקת הגשם.

ולכאורה קשה להבין תפילה זו. האם ישנו חשש, שתפילת עוברי דרכים - שבסך הכל אין זמנם עובר בנעימים מפני טרדות הדרך, וכל בקשתם מהקב"ה, שתהא דרכם יותר בנוחיות - האמנם ישנו חשש, שתפילתם של אלה עשויה לדחות את תפילתו של כהן גדול, שהכין עצמו בסילודין שבעה ימים לפני יום הכיפורים, עד שהגיע לרגע המקודש ביותר, ביום הקדוש ביותר לבקש לפני ה' על עם ישראל?

ידוע שיש שלוש מדרגות כלליות בהשפעת החיות הכללית לתוך העולמות. והם, עולם, שנה ונפש (ראשי תיבות: עש"ן)

עולם - העולם בנוי מיבשות, היבשת הקדושה ביותר היא יבשת אסיה, אסיה היא היבשת הגדולה ביותר בכדור הארץ מבחינת אוכלוסייה ומבחינת שטח. ארץ ישראל שנמצאת ביבשת אסיה היא הארץ הקדושה ביותר מכל הארצות. ירושלים היא העיר הקדושה מכל הערים. ובירושלים יש את בית המקדש שהוא קדוש יותר מירושלים, ובבית המקדש יש את בית קדשי הקדשים שהוא המקום הקדוש ביותר בכל העולם

שנה – זה זמן. בשנה יש שלש מאות שישים וחמשה ימים. מהם ימי חול ומהם ימי שבת וחג. היום המקודש ביותר בשנה הוא יום הכיפורים

נפש – זה האדם. יש שבעים אומות העולם. מתוכם יש את עם ישראל העם הנבחר והקדוש. אתה בחרתנו מכל העמים. ובתוך עם ישראל יש שנים עשר שבטים. מבין השבטים שבט לוי הוא הקדוש מבין כולם. ובשבט לוי יש את הכהנים משרתי הקודש. ומתוך הכהנים יש את הכהן הגדול שהוא היהלום שבכתר.

משתלבים להם יחד שלשה כוחות אלו, הכהן הגדול, ביום הכיפורים, בבית קדשי הקדשים. האם יש לנו ספק תפילת מי חזקה ועוצמתית יותר, תפילתו של כהן גדול או תפילת רוצח בשגגה או תפילת עוברי דרכים? מדוע אם כן אמותיהם של כהנים צריכות היו לספק להן מחיה וכסות, מביאות מזון ומיני מתיקה לרוצח בשגגה כדי שלא יתפלל על בנם הכהן הגדול שימות

במזמור קז' בתהילים מביא דוד המלך ע"ה ארבעה סוגי בני אדם שנמצאים בצרה והם נושאים תפילה לבורא עולם שיציל אותם. אך אם נשים לב יש שוני בתפילתם.

התועים במדבר - צועקים לה'.

תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף: וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם:

האסירים - זועקים לה'

יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:

החולים - זועקים לה'

כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:

יורדי הים - צועקים לה'

יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים: וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:

אם כן הולכי מדבר ויורדי הים צועקים ואילו אסירים וחולים זועקים

מה ההבדל בין צעקה לזעקה? מסביר המלבי"ם. אדם שפורץ בצעקה זה אדם שנמצא במצוקה ויודע שאין בידו לעשות כלום והוא תלוי רק במי שאמר והיה העולם. דוגמת אדם שתועה במדבר מה בידו לעשות? אדם שנמצא בסערה בלב ים מה בידו לעשות? ואילו זעקה זה אדם שנמצא בצרה אבל יודע שיש לו עדיין אפשרות לנסות להציל את עצמו. דוגמת החולה שעדיין תולה תקוה ברופא שלו, או אסיר בבית האסורים עדיין מקוננת בו איזו שהיא תקוה שהעו"ד שלו יצליח לעשות משהו בשבילו. אכן גם הם מתפללים לה' יתברך אבל תפילתם היא בגדר זעקה לא צעקה.

לכן אלה שכל מבטחם אך ורק בקב"ה ויודעים שאין להם על מי להישען אלא על אבינו שבשמים והם צועקים לה', הקב"ה יצילם. יצילם זה הצלה גמורה. ואילו אלה שתולים מבטחם ברופא או בעו"ד ורק אחר כך זועקים לה' יתברך, אותם הקב"ה יושיעם. ישועה זה פחות מהצלה.

כעת נבין שאמותיהם של הכהנים ידעו היטב את שהן עושות. הן ידעו שבוודאי הגולים, אלה שהרגו בשגגה ימשיכו ויתפללו שבנם הכהן ימות למרות שהן מספקות להם מחיה וכסות. אלא שבעצם נתינת המחיה והכסות תגרום לגולים להרגיש טוב בעיר מקלט וממילא לא יתפללו מעומקא דליבא בשלימות, הם לא יצעקו לה', אולי יזעקו, שהרי שונה הוא האדם המחוסר כל שמתפלל, לבין אדם שמרגיש טוב ולא חסר דבר ורק צריך שיפור תנאים. וכך למעשה סיכויי תפילה מעין זו קלושים להשפיע עד כדי מות הכהן.

הגמרא בכתובות מספרת על אשתו של רבי עקיבא. רבי עקיבא הלך ונטמע בישיבה לאחר שתים עשרה שנה חזר לביתו עם שנים עשר אלף תלמידים. כשהוא עומד בפתח ביתו הוא שומע את השכן שאומר לרחל אשתו, בעלך הניח אותך אלמנה חיה?! המתין רבי עקיבא לשמוע מה תהיה תגובת רחל אשתו והנה הוא שומע שהיא אומרת לשכן, אם היה שומע אותי היה נשאר עוד שתים עשרה שנה.

שמע זאת רבי עקיבא וחזר לישיבה מבלי להיכנס לביתו. מדוע לא נכנס רבי עקיבא לשאול בשלום אשתו?

אומרים בעלי המוסר. ידע רבי עקיבא שרחל אשתו הצדקת וויתרה על כל הטוב שבעולם רק בכדי שילך ללמוד תורה וכל הצלחתו באה מכח תפילתה שיזכה להיות תלמיד חכם ויעמיד תלמידים הרבה. לו היה נכנס לביתו, היתה רואה אותו רחל אשתו עם שנים עשר אלף תלמידים היתה אומרת נו, ב"ה התפילות עזרו. גם אם היתה שולחת אותו לעוד שנים עשר שנים והיתה ממשיכה להתפלל עליו, התפילות שלה כעת לא היו דומות לתפילות הראשונות

אמותיהן של הכהנים הגדולים ידעו גם ידעו שאלה הנמצאים בעיר מקלט ימשיכו להתפלל שהכהן הגדול ימות, אבל הן גם ידעו שתפילתן כבר לא תהיה בבחינת צעקה מכל הלב אלא כמצוות אנשים מלומדה. ותפילה כזו אין בכוחה לפעול נגד הכהן הגדול

רואים מכאן מהי כחה של תפילה, הנה עומד הרוצח בשגגה ומתפלל על האדם הקדוש ביותר - הכהן הגדול, שיפסקו חייו וימות קודם זמנו, ואילולי שהיו גורמים אימותיהן של הכהנים, שלא יתפללו, היו פועלים בתפילתן שימותו. זוהי כוחה של תפילה!