פרשת עקב: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת השבוע מפי הרב דוד הכהן שליט"א: "האם יש חיים אחר המוות? מה קורה עם האדם אחרי 120? אדם שלא עלינו נפטר מה קורה איתו? לאן הוא הולך?

על אדם שיצאה נשמתו אנו אומרים, הוא נפטר, לא אומרים מת. מה זה נפטר? נפטר מלשון פיטורים! אדם עבד במקום מסוים, פיטרו אותו, הלך ומצא עבודה במקום אחר. אדם היה חי כאן בעולם הזה, קיבל מכתב פיטורין, הלך לעולם אחר, לעולם הבא, עולם שכולו טוב! מת, זה נגמר! יהודי לא מת, יהודי נפטר!

אנו מאמינים באמונה שלימה שיש חיים אחר המוות, שאם לא כן, אנו לא מבינים את שכתוב בתורה "והיה אם שמע תשמעו..... ואספת את דגניך..." מי שישמור את התורה מובטח לו הרים וגבעות, שתהיה לו פרנסה, יהיו לו חיים טובים שקטים ושלווים. לצערנו אנחנו לא רואים זאת במציאות. יש המון אנשים ששומרים תורה ומצוות והמצב שלהם על הפנים!

מה התשובה לכך? התשובה היא האמונה שהשכר למעשינו הטובים לא כאן בעולמנו אלא לעולם הבא. העולם הזה הוא עולם מעבר, את העולם שלנו המשילו לפרוזדור לפני שנגיע לטרקלין, לעולם הבא.

לא בכדי יצר הרע מצליח לפתות את האדם כיון שהוא משלם במזומן, כאן בעולם הזה. יצר הרע אומר לך תעשה עבירה ותיהנה ממנה במקום, אדם מתפתה לכך ועובר עבירה. יצר הטוב מאידך אומר, תעשה מצוה ותקבל על כך שכר, מתי אקבל שכר? אחרי מאה ועשרים! יצר הטוב משלם בשיק דחוי, ופעמים אדם מסתפק, ואם לשיק לא יהיה כיסוי?

ובכל זאת האמונה הנטועה בנו שיש עולם הבא, ויש שכר ועונש, ולמעשה אלו הם חלק משלושה עשר עיקרים שאנו מאמינים בהם, זה מה שמחזיק אותנו להמשיך ולקיים את מצוות ה' יתברך.

ולמרות זאת ובכל זאת אנו תוהים ושואלים: מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו? זה ההיפך לכאורה ממה שהתורה אומרת! מי שישמור את התורה יקבל שפע, תהיה לו פרנסה, יהיה לו טוב. ומי שלא ישמור את המצוות, וחרה אף ה' בכם... לא יהיה לו טוב, הוא יסבול, יהיו לו צרות ה' ירחם. ובמציאות זה לא כך! זה לא עובד כך! רואים שצדיקים דוקא סובלים, לא מעט! ואילו דרך רשעים צלחה! אלא מה תאמר יבוא יומו? עד שיבוא יומו בינתיים הוא ממשיך להריע לאחרים והוא ממשיך ליהנות, אז היכן הצדק?

אלא מה אנו אומרים? הקב"ה ישלם לצדיק וגם לרשע אחרי מאה ועשרים? כך אנו מאמינים! יוצא איפוא שבלי אמונה זו אנו הולכים לאיבוד! כי איך נאמין במה שכתוב, הרי במציאות רואים ההיפך ממה שכתוב בתורה.

המעניין שבכל מקום שהתורה שבכתב מדברת על שכר זה רק על שכר בעולם הזה. וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ: וְהֵסִיר יְהֹוָה מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ: (דברים ז' יב - טו) הכל זה בעולם הזה!

והשאלה הגדולה היא: היכן השכר והעונש הרוחניים, היכן היעוד של העוה"ב? איפה עולם הנצח? איפה גן עדן וגהינום?  בכלל לא מוזכרים בתורה? אחד משלושה עשר עיקרי האמונה הוא: שהקב"ה מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים, נותן שכר ועונש! כל השכר והעונש הרוחניים הנצחיים לא מוזכרים בתורה כלל וכלל, מדוע? מדוע התורה שבכתב מעלימה מאיתנו כליל את כל ענייני העולם הבא?

עולמנו מלא פגעים, מלא יסורים, מלא קשיים, כל אחד והמצוקות שלו, כל אחד והחבילה שלו. זה בחינוך ילדים, וזה בשלום בית. זה בפרנסה וזה בבריאות, זה בגשמיות וזה ברוחניות. ביננו, קשה למצוא אדם שקם בבוקר ואומר באמת ב"ה אין לי על מה לדאוג, אין לי על מה לחשוב, אין לי כלום שמטריד אותי, כלום לא מלחיץ אותי, הכל אצלי מאה אחוז! עולמנו הינו עולם מאתגר, עולם של התמודדויות אין סוף בכל תחום שלא נרצה, והשאלה היא למה? למה אין שקט, אין שלוה, אין נחת? למה כל הזמן דאגות וריצות, למה?

צריכים לדעת כי על פי היהדות העולם הזה הוא העולם האמיתי! לא עולם הבא, עולם הבא זה מקום שהקב"ה מפנק אותנו על עמלנו ועל מעשינו הטובים כאן בעולם. אבל העולם האמיתי, עולם של עשיה, של אתגרים, של התמודדויות זה כאן, כאן בעולם הזה. לכן כאשר התורה מדברת על שכר ועונש התורה מדברת על העולם הזה ולא על העולם הבא.

העולם הזה הוא עולם של עשיה, עולם של אתגרים, עולם של מלחמה יום יומית ביצר הרע, הוא עולם מיוחד ומעניין, עולם שנותן אפשרויות להתעלות ומאידך לנפילות חלילה, זה העולם האמיתי! עולם הבא זה לא העולם שמעניין את התורה, עולם הבא הינו עולם של שקט ושלוה ללא התמודדויות, ללא התעלות, עולם של קבלת שכר על מעשינו כאן בעולם. זה לא מה שמעניין את התורה. את התורה מעניין ההתמודדויות שלנו מול יצר הרע, תיקון המידות, קיום התורה והמצוות זה מה שמעניין את התורה וזה כאן בעולם הזה. ולכן משה רבנו מדבר על שכר ועונש בעולם הזה ולא על העולם הבא, כיון שכאן זה העולם האמיתי!

מה שצריכים אנו עוד להבין, למה מתכוון משה רבנו כשהוא אומר שאם ישמעו בקול ה' אז יהיה טוב ושפע גשמי, לא יחסר כלום. לכאורה הרי המציאות היא אחרת, המציאות טופחת על פנינו! אנו רואים אנשים שהולכים בדרך ה', עוסקים בתורה, עוסקים בתפילה ובגמילות חסדים, ומצבם ה' ירחם, על הפנים. ומאידך רשעים מצליחים ובגדול, אז איך זה מסתדר? למה בדיוק התכוון משה רבנו כאשר הוא אומר שאם תשמע בקול ה' אז לא יחסר לך כלום והכל יהיה טוב?

רבינו יוסף אלבו בספר העיקרים מציף ומעצים את העניין. הוא שואל איך זה שכתוב בתורה "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" שמי שיקיים מצוות התורה יזכה לחיות בהם יותר מאשר חוקי האומות. אומר רבנו יוסף אלבו, חלילה, אלו דברי כזב, זה לא נכון, זה לא עובד כך! וכי מי ששומר תורה מאריך ימים יותר ממי שלא שומר תורה ומצוות? וכי מי ששומר תורה ומצוות הוא יותר בריא ממי שאינו שומר תורה ומצוות? ממש לא בהכרח. אז מה העניין?

אומר רבנו יוסף אלבו יסוד נפלא ביותר. נשים לב שפרשה ראשונה בקריאת שמע מדברת בלשון יחיד. ואהבת... והיו הדברים האלה על לבבך, ודברת בם.. כביכול הקב"ה מדבר איתי מדבר אתך, בגוף ראשון. ואילו בפרשה השניה והיה אם שמע מדברת התורה בלשון רבים, והיה אם שמע תשמעו...  אשר אנכי מצוה אתכם... מדוע השינוי הזה?

אומר הרב. מה שהבטיחה התורה שכר כאן בעולם הזה זה רק באופן שכולם ישמרו את התורה, כאשר תהיה כאן מדינת הלכה ממש! אם כולם ישמרו שבת, אם כולם ישמרו את התורה אז תזכו לשכר באופן קולקטיבי, והיה אם שמע תשמעו בלשון רבים! אז ונתתי מטר ארצכם וכו'... אבל אם לא כולם מקיימים את המצוות אלא חלק מעם ישראל אז השכר הוא אישי אינדיבידואלי והוא בעולם הבא לא בעולם הזה.

הרמב"ם בספר הראשון של היד החזקה, ספר המדע, ומעין זה גם בפירושו למשנה מסכת סנהדרין בפרק "כל ישראל יש להם חלק" מחדש הרמב"ם רעיון מהפכני בתפיסת עולמנו בעניין קיום התורה ומצוותיה, וקובע: "תורתנו הקדושה אינה עוסקת כלל וכלל בשכר ועונש"!

תורתנו הקדושה מחנכת אותנו לקיים את המצוות ולחיות על פי דברי התנא אנטיגנוס איש סוכו באבות: (פ"א משנה ג'). "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם: שכך נאמר: "אשרי איש ירא את ה' ומצוותיו חפץ מאוד": מצוותיו נאמר ולא את שכר מצוותיו! בעשייתנו את מצוות ה' לא נחשוב על שכר ולא נחשוש מעונש.

אם כך, מה ההבטחה של הקדוש ברוך הוא בתורתו על חוסן כלכלי, על שפע הברכות המובטחות, על הביטחון וכו', ומאידך למה נכתבו כל הקללות הפזורות בתורה אם זה לא לשכר ועונש?

מפרש הרמב"ם ואומר: כדי שאדם יוכל לקיים את התורה והמצוות הוא זקוק לכלים מינימליים, לכך אומר הקדוש ברוך הוא: 'הבא להיטהר מסייעין בידו', 'פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם'. אתם רוצים להיטהר? רוצים לקיים תורה ומצוות? אתן לכם את הכלים לכך: ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו: והשיג לכם בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם: ונתתי שלום בארץ...וכו', כי בלעדי זה לא יהיה אפשר לקיים את התורה והמצוות.

ומאידך, אם תבחרו לעשות את הרע, לא אמנע מכם: 'הבא להיטמא פותחין לו'. הבחירה בידכם, ביד האדם! וכמאמר התנא באבות (פ"ג. משנה טז'): הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמוֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה:

אם כן כל השכר והעונשים המוזכרים בתורה אינם המטרה, הם אמצעי בלבד להשגת המטרה הקדושה לעבוד את הקדוש ברוך הוא, או חלילה להתרחק ממנה. וכדברי הנביא ישעיה (פרק א' פסוק יט'): "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ: וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר:

מוסיף הרמב"ם ואומר: למרות זאת יש סוג מסויים של מצוות שהקב"ה משלם עליהם כאן בעולמנו, אך על רוב המצוות הקב"ה משלם בעולם שכולו טוב.

רש"י בסנהדרין מד' ע"ב מביא ירושלמי במס' חגיגה: מעשה בשני אנשים שנפטרו באותו יום, אחד מוכס ואחד גדול הדור. בהלוויית המוכס היו עשרים איש, ובהלוויית גדול הדור למעלה מעשרים אלף איש.  באמצע מסע ההלוויה פתאום נשמעה אזעקה, כולם ברחו ונשארו שתי מיטות ברחוב. רק תלמיד אחד של גדול הדור לא ברח. כשנרגעו הרוחות חזרו גדולי העיר ולקחו את מיטת המוכס במקום את מיטת הרב והמשיכו ללכת. התלמיד צועק ומנסה להעמידם על טעותם ואף אחד לא שומע אותו, לא מקבלים ממנו. את המיטה של הרב הגדול סחבו אנשי מס הכנסה, עשרים איש. נציב מס הכנסה נשא עליו הספד קצר, אמרו קדיש וקברו אותו בחלקת מס הכנסה. ואילו המוכס, שעתיים וחצי הספידו אותו כל גדולי העיר, על גדלותו בתורה ומעשים טובים, וכמה אלפי תלמידים שהעמיד. ולבסוף קברו אותו בכבוד גדול בחלקת הרבנים.

התלמיד שראה את כל הנעשה שהתחלפו המיטות נשבר לחלוטין. הרב שלי נקבר עם עשרים איש ואני תלמידו היחיד שליווה אותו ואילו המוכס הרשע זכה להלוויה כל כך גדולה ומכובדת ועוד להיקבר בחלקת הרבנים?

נגלה אליו רבו ואמר לו שלא יצטער. הקב"ה דן הכל בדקדוק דק עד דק. הכל מגיע לו, שפעם שמע בגנותו של תלמיד חכם אחד ולא מחה, וזה היה עונשו, מידה כנגד מידה. עכשיו מבזים אותו ואין מי שמוחה. ואילו המוכס עשה מצווה אחת ושילמו לו עליה בעוה"ז. שיום אחד עשה קבלת פנים גדולה לשר האוצר, שעה לפני האירוע הודיעו לו שהשר לא יכול להגיע והתבטל האירוע. הלך המוכס והעניק לעניים את כל האוכל שהכין לכבוד השר ופמלייתו. לכן משמים סידרו לו בשל כך הלוויה והספדים מפוארים.  

הבה נבדוק מה הצד השווה בין מה שעשה הצדיק ומה שעשה הרשע שתיהן מצוות חברתיות, מצוות שבין אדם לחברו, כשאדם עושה טוב לזולת הקב"ה משלם לו כאן בעולם הזה, מדוע? כיון שכאשר אדם עושה טוב לזולת, מבקר חולה למשל ואומר לו, אין לך מושג כמה מרגישים בחסרונך! או שעושה צדקה וחסד עם הזולת, משכין שלום בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, כל אלו מרגישים שהם שווים משהו, זה נותן להם חשק להמשיך לחיות, אתה מכבד את הוריך אתה גורם להם להרגיש טוב, אתה עושה להם את החיים טובים. אתה מעניק להם חיים, מה השכר שלך? למען יאריכון ימיך, הקב"ה יאריך ימיך ויתן לך חיים טובים ומהנים, כאן בעולם הזה, שלא יחסר לך כלום, מדה כנגד מדה.

זה מחדש הרמב"ם ואומר מה שמשה רבנו אומר שהקב"ה משלם שכר כאן בעולם הזה, זה על מצוות חברתיות, מצוות שבין אדם לחברו, וזו הרי משנה מפורשת במסכת פאה: אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן: כיבוד אב ואם, גמילות חסדים, ביקור חולים, הכנסת אורחים,.... כל המצוות שבין אדם לחברו! אין שם לא שבת ולא כיפור, לא בשר וחלב ולא טומאה וטהרה, הכל רק מצוות חברתיות, מצוות שבין אדם לחברו, אז אם אתה עושה וגורם לאחרים שיחיו חיים טובים ושמחים הקב"ה משיב לך כגמולך הטוב ונותן לך חיים טובים שלווים ושמחים כאן בעולם הזה מלבד הקרן השמור לעולם הבא.

כל הרעיון שהתורה מדברת על העולם הזה ולא על העולם הבא כי העולם הזה הוא עולם העשיה, כאן אפשר לעשות שם זה רק לקבל שכר! את מי זה מעניין השכר? למה באנו הנה? כדי להתמודד ולנצח! זה התכלית, לשנות, לייצר, לעשות משהו טוב, לחדש משהו בעולם, וזה אפשרי רק כאן בעולם הזה.

הקב"ה נתן לנו את האפשרות להיות שותפים בבריאה, לתקן את הבריאה, אשר ברא אלוקים לעשות! בלשון עתיד! מה זה לעשות?

מובא במדרש (תנחומא תזריע ה'), שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא, איזו מעשים נאים: של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם, אמר לו רבי עקיבא, של בשר ודם נאים. וכשלא ירד טורנוסרופוס לסוף דעתו של רבי עקיבא, הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות (מיני מאפה). אמר לו ראה, אלו השבלים מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו הגלוסקאות מעשה ידי אדם. אין אלו נאים יותר מן השבלים?

ולמעשה אנו מתקנים במעשנו את הבריאה. הקדוש ברוך הוא ברא חומר גלם וביד האדם נתנה האפשרות והיכולת לעשות, כפי שכתוב בפסוק, "אשר ברא אלוקים, לעשות". אלוקים הוא אשר ברא, אך ביד האדם ניתנה הבריאה "להיעשות", לתקן עולם במלכות שדי. אנו מקבלים "חמר" והופכים אותו ל"מחר".

כל אחד ואחת מאיתנו יש לו את העשיה שלו, את המטלה שלו, את התיקון שלו שהוא אמור לתקן כאן בעולם, לתקן עולם במלכות שדי, וזו תכלית בריאתנו כאן בעולם הזה. וע"פ היהדות, ע"פ התורה, העולם הזה הוא העולם!!! בהא הידיעה, ולכן משה רבנו מדבר על שכר ועונש כאן בעולם הזה ולא על העולם הבא

נישא תפילה שנזכה למצות את עצמנו כאן בעולם הזה ולהגיע לשלמות במעשה ידנו כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו אמן ואמן.